ניסו לנשל את אימם מהרכוש, ביהמ"ש עצר את המהלך

במרכז המאבק עמדו 4 צוואות שונות עליהן חתם אבי המשפחה המנוח החל משנת 2011 ועד הגיעו אל ערש דווי בסוף שנת 2017. הן לאלמנה והן למנוח היו אלה נישואים שניים, והשניים הביאו במסגרתם שלושה ילדים לעולם.

בשתי צוואותיו הראשונות, שנרשמו בשנת 2011, העניק המנוח את כל רכושו לשלושת ילדי בני הזוג, בעוד שהוא מותיר לאשתו 1,000 דולר בלבד מהירושה.

בשנת 2016, משנודע לאלמנה דבר הצוואה, שמדירה אותה למעשה מכלל רכושו של המנוח – נוסחו צוואות הדדיות בין בני הזוג, אשר ביטלו כל צוואה קודמת, ובמסגרתן הוריש כל אחד מבני הזוג את מלוא רכושו לבן הזוג שיוותר בחיים – תוך הסמכתו לדאוג לעתיד ילדיהם.

בשנת 2017 לקה המנוח במחלה סופנית, ומספר שבועות לפני מותו חתם על צוואה נוספת – רביעית במספר, שלה צורף סרטון וידיאו המנציח את רצונו – ובהם הוא מורה על ביטול הצוואה השלישית, ומבקש למלא את דבר הצוואה "שנחתמה ע"י נוטריון" – קרי הצוואה הראשונה או השנייה.

לטענת עוה"ד אבי גפן אשר ייצג את האלמנה, נפלו בצוואה פגמים צורניים קשים שלא מאפשרים להכיר בה כצוואה. בנוסף טען עוה"ד גפן, כי הצוואה נחתמה תוך השפעה בלתי הוגנת של ילדי המנוח עליו, וכי בימים בהם חתם המנוח על צוואתו האחרונה, הוא כבר היה נתון להשפעתם של סמי הרגעה וקנאביס רפואי – וברישום הרפואי נרשם כי הוא לוקה בבלבול. כן טען עורך הדין אבי גפן כי הצוואה "בושלה" ולא הייתה צוואת המנוח וזה לא היה רצונו בכלל שכן לא הוא הכין את הצוואה ולא ערך אותה, אלה ילדיו הנהנים.

מנגד, טענו פרקליטי ילדיו של המנוח, כי הצוואה ההדדית היא זו שנערכה תחת השפעה לא הוגנת של האלמנה על בעלה המנוח, וכי הצוואה הרביעית היא זו שמבטאת נכונה את רצונו האמיתי בטרם מותו.

כבוד השופט שלמה אלבז מביהמ"ש למשפחה בירושלים, שדן בתביעה, פסק כי נפלו בצוואה הרביעית פגמים רבים: העדים לצוואה לא חתומים עליה, קיים חשד כבד כי ילדי בני הזוג עומדים מאחורי ניסוח הצוואה לטובתם (דבר האסור בחוק) וכן כי קיים חשד שאין היא מבטאת את רצונו האמיתי של המנוח.

"מדובר במרכיב מהותי, שנועד להוכיח מהפן הראייתי כי הצהרת המצווה אכן ניתנה", קבע השופט. "לא די בכך שבית המשפט ישתכנע מעבר לספק סביר בדבר אמיתות הצוואה", קבע השופט אלבז, "הפעלת הוראת חוק הירושה מותנית בכך שלבית המשפט לא יהיה כלל ספק באמיתות הצוואה, וכי יש בה אכן משום ביטוי לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה".

כך, קבע השופט אלבז כי בצוואתו הרביעית של המנוח מתקיימים מרכיבי היסוד המנויים בסעיפי חוק הירושה: הצוואה נערכה בכתב, והמצווה הביא אותה בפני שני עדים. עם זאת, פסק השופט, "לאור מכלול חומר הראיות שהונח לפניי, השתכנעתי כי קיים ספק באשר לשאלה האם צוואתו הרביעית של המנוח אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי".

השופט אלבז מציין כי בסרטון הווידיאו שהוקלט ביום חתימת הצוואה הרביעית מדבר המנוח בעיניים עצומות, וטוען כי הצוואה השלישית אותה הוא מעוניין לבטל נחתמה בשנת 1917 – דבר המעלה תהיות לגבי צלילות דעתו בעת החתימה על הצוואה.

בנוסף מציין השופט אלבז כי ילדי המנוח נמנעו מלזמן את העדים לצוואה לעדות, וכן התנגדו למינוי מומחה מטעם בית המשפט שיבדוק את כשרותו המנטאלית של המנוח בעת חתימתו על הצוואה הרביעית – פעולות העשויות להעיד כי הם חוששים שבירור נקודות אלה יחליש את עמדתם.

מנימוקים אלה החליט לבסוף השופט אלבז כי יש לבטל את הצוואה הרביעית, ולהכיר בצוואה ההדדית שנחתמה בין בני הזוג בשנת 2016 – כצוואה שעל פיה תיערך חלוקת הרכוש בין היורשים – החלטה המשאירה בידי האלמנה רכוש ששוויו מוערך בעשרות מיליוני שקלים.

פסק הדין התקבל לאחרונה בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ותוכנו מותר לפרסום בכפוף להסתרת כל מידע העלול לחשוף את זהות הצדדים.