עוגת הגזר הכי טובה בעיר
עוגת גזר. צילום בן ימין
שבת בבוקר, כיכר רבין תל אביב. עוד כמה שעות המקום יתמלא במפגינים על השחיתות אבל אני מחפש ארוחת שחיתות עם האישה שבקרוב מאוד תהיה אשתי.
היא ממליצה על הסטריטס – בית קפה איני באבן גבירול פינת ארלוזורוב.
"פעם נפגשתי כאן לקפה עם גבר שמאוד אהבתי ומאז יש לי פינה חמה למקום", היא אומרת ומוסיפה כותרת מלאה בפאתוס: "אם תשחק נכון בקלפיך אולי אהיה אשת חלומותיך".
בזמן שהאישה שלי מדגמנת עיתונות בחורה צעירה שמדגמנת מלצרות ממליצה על עוגת גזר חלומית.
גילוי נאות: אני סאקר של גזר עוד מתקופת ההתנתקות שצבעה את הארץ בכתום. המחאה אז של החולצות הכתומות – כמו המחאה היום של הדגלים השחורים – לא שינתה את מהלך ההיסטוריה, אבל היא שחררה הרבה קיטור, וכמו שאמר המורה שלי לאזרחות: בדמוקרטיה משחררים קיטור, בדיקטטורה מכניסים לקיטור.
בחזרה לאישה שמאיימת להפוך לאשתי השלישית. היא לא התרשמה מהבטחות המלצרית והלכה על בטוח: נוגט.
אני הלכתי על הגזר שהיה מכה ראויה לדיאטה הכושלת שלי (נכון שאני זה שמשמין אבל אני מעדיף לחשוב שהדיאטה היא זו שנכשלה ולא אני).
סיימתי את הביקור בסטריטס עם שתי מסקנות: 1. כתום הוא צבע נצחי. 2 . אישה שלישית זה לתמיד.
